כספים משמעותיים בחשבונות עו”ש שאינם נושאי-ריבית

בישראל מחזיק הציבור סכומי כסף נזילים משמעותיים בחשבונות עו”ש שאינם נושאי-ריבית. לפי נתוני בנק ישראל (לשנת 2025), מדובר בכספים בהיקף של 429 מיליארד ש”ח. יחד עם יתרות המזומנים שבידי הציבור, מגיע היקף הכספים הנזילים שהוא מחזיק ל-553 מיליארד ש”ח — כלומר, למעלה מחצי טריליון ש”ח.

למרות הנזילות והנוחות שמציעים חשבונות עו”ש, כסף נזיל היושב בהם אינו מנוצל להשגת תשואה כלשהי. יותר מכך, האינפלציה החיובית שוחקת את כח הקניה של הכסף לאורך זמן. אכן, בשנה-שנתיים האחרונות, ישנה עליה בהיקף הכספים המופקדים בפקדונות בנקאיים נושאי-ריבית. אך עבור משקיעים המעוניינים לשמור על רמת סיכון נמוכה עד בינונית, קיימות מספר חלופות נוספות היכולות להניב תשואה עודפת תוך שמירה על נזילות יחסית. במדינות אחרות, כמו בארה”ב, עושה הציבור שימוש נרחב יותר במגוון אפיקים סולידיים נושאי-ריבית — לא רק בפיקדונות בנקאיים, אלא גם בקרנות כספיות ובמכשירים פיננסיים אחרים.

מהן הסיבות ליתרות הנזילות הגבוהות של הציבור?

יש לפערים בין ישראל לבין ארה”ב כמה הסברים מבניים והתנהגותיים:

ראשית, קיימת בישראל רמה גבוהה יחסית של נזילות מועדפת—משקי בית ועסקים מחזיקים כרית מזומנים גדולה בעו”ש, בין היתר בשל אי-ודאות ביטחונית וכלכלית, אך גם בשל הרגלים פיננסיים ושמרנות יחסית.

שנית, האוריינות הפיננסית של הציבור — למרות שחל בה שיפור בשנים האחרונות — עדיין מפגרת במידת מה אחר זו של הציבור במדינות אחרות, בוודאי של הציבור האמריקאי. שם, יש לציבור הכרות גדולה יותר עם מגוון רחב יותר של אופציות סולידיות העומדות לרשותו.

לבסוף, מבנה השוק הפיננסי משחק תפקיד. בארה”ב ובחלק ממדינות אירופה קיימים שווקים עמוקים ונגישים מאוד של קרנות כספיות וניירות ערך קצרי טווח, עם מעבר קל ומהיר בין חשבון העו”ש למכשירים נושאי-ריבית. בישראל, הגישה לחלק מהאלטרנטיבות דורשת פתיחת חשבון השקעות נפרד (בבנק או בבית השקעות) – ועל כן, המעבר הוא עדיין יותר מורכב עבור חלק גדול מהציבור.

התוצאה היא שישראל מתאפיינת בעודף יחסי של כספים נזילים בעו”ש ובפקדונות בנקאיים. דווקא מסיבה זו, הדיון באלטרנטיבות סולידיות — כמו קרנות כספיות, אג”ח קצרות וניירות ערך מסחריים — נעשה רלוונטי במיוחד, שכן אפילו העברה חלקית של כספים אלה יכולה לייצר שיפור ניכר בתשואה הכוללת של משקי הבית.

איזה חלופות סולידיות יש לחשבונות עו”ש?

אחת החלופות המרכזיות היא קרנות כספיות. קרנות אלו משקיעות בנכסים קצרים מאוד, כגון פיקדונות בנקאיים, מק”מ וניירות ערך מסחריים, ומתאפיינות בתנודתיות נמוכה במיוחד. היתרון המרכזי שלהן הוא שילוב של נזילות יומית עם תשואה הקרובה לריבית השוק הקצרה. בנוסף, הן נהנות מניהול מקצועי ופיזור רחב יחסית. מנגד, התשואה אינה מובטחת ועשויה להשתנות בהתאם לתנאי השוק.

חלופה נוספת היא השקעה באג”ח ממשלתיות, במיוחד בטווחי מח”מ קצרים עד בינוניים. אג”ח מסוג זה נחשבות לבעלות סיכון אשראי נמוך מאוד, שכן הן מגובות על ידי המדינה. ככל שמדובר באג”ח לטווח קצר באופן יחסי, גם הרגישות לשינויים בריבית נמוכה יותר, מה שמקטין את התנודתיות. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי גם באג”ח ממשלתיות עליית ריבית עשויה לגרום להפסדי הון זמניים.

אג”ח קונצרניות בדירוג גבוה מהוות אפשרות נוספת להגדלת התשואה, במחיר של סיכון אשראי מעט גבוה יותר. אג”ח אלו מונפקות על ידי חברות, ולכן החשיפה כוללת גם את הסיכון העסקי של המנפיק. עם זאת, בחירה באג”ח בדירוגי אשראי גבוהים ולטווח קצר-בינוני יכולה לצמצם את הסיכון באופן משמעותי, תוך שמירה על פרמיית תשואה לעומת אג”ח ממשלתיות.

ניירות ערך מסחריים הם כלי נוסף בשוק הכסף, המונפקים לטווחים קצרים מאוד על ידי חברות גדולות. מדובר במכשיר עם סיכון נמוך יחסית, אך כזה שדורש הבנה טובה של איכות האשראי של המנפיקים. עבור משקיעים פרטיים, החשיפה לנכסים אלו נעשית לרוב דרך מכשירים פיננסיים מפוזרים, כמו קרנות או מדדים.

מעבר לכך, ניתן לשקול גם קרנות נאמנות אג”ח כלליות המתמקדות באגרות קצרות-טווח, המשלבות אג”ח ממשלתיות וקונצרניות ומציעות פיזור רחב יותר. קרנות אלו מאפשרות ניהול אקטיבי של המח”מ והחשיפה לאשראי, אך עשויות להיות תנודתיות יותר מקרנות כספיות.

סיכום

כסף נזיל היושב בחשבונות עו”ש אינו מנוצל להשגת תשואה כלשהי. יותר מכך, אינפלציה חיובית שוחקת את כח הקניה של הכסף לאורך זמן. עבור כספים היושבים בעו”ש, קיימות מגוון חלופות נושאות-ריבית ברמות סיכון נמוכות עד בינוניות – בנוסף לפיקדונות בנקאיים נושאי-ריבית, גם מגוון מכשירים פיננסיים נוספים, כמו קרנות כספיות, ניירות ערך מסחריים, ואג”ח לטווח קצר. הבחירה בין האפשרויות תלויה בהעדפות המשקיע מבחינת נזילות, סיכון ותשואה. גם מעבר חלקי בלבד מהעו”ש לאפיקים אלו עשוי לשפר משמעותית את התשואה הכוללת של התיק, מבלי להגדיל באופן מהותי את רמת הסיכון.

הפוסט כיצד אפשר לנצל את הנזילות הגבוהה בעו”ש להשגת תשואה? הופיע לראשונה ב-פרסייס פיתוח מדדים - Precise.

מה זה בעצם נע״מ

נע״מ הוא נייר ערך חוב קצר טווח, לרוב לתקופה של ימים עד חודשים, וברוב המקרים עד שנה. בפשטות, המשקיע מלווה כסף לחברה ומקבל בתמורה ריבית ואת הקרן במועד הפירעון. ברוב המקרים מדובר בנייר שאינו מגובה בשעבוד, ולכן איכות האשראי של החברה והטווח הקצר הם לב ניהול הסיכון.

מבחינה כלכלית, הנע״ם יושב בין מזומן לאג״ח קצרות. אפשר לחשוב עליו כחניית ביניים חכמה לכסף, לא חניה רגעית כמו מזומן, ולא חניה ארוכה כמו אג״ח, אלא פתרון למי שרוצה שהכסף יעבוד בזמן שהוא ממתין לצעד הבא.

סקירה עולמית, מוצר ותיק שהתבגר

שוק ה Commercial Paper בארה״ב קיים כבר מעל 100 שנה ומהווה אחד מעמודי התווך של שוק הכסף הגלובלי. מדובר בשוק בהיקפים של טריליוני דולרים, שבו פועלים תאגידים גלובליים, חברות תעשייה וחברות פיננסיות.

לאורך השנים הנפיקו בשוק הזה חברות מוכרות כמו GE, Apple, Toyota ו Microsoft, לצד בנקים וגופים פיננסיים גדולים. עבור קרנות כספיות וגופים מוסדיים, מדובר בכלי בסיסי לניהול נזילות יומיומית.

המשבר הפיננסי של 2008 היה נקודת מבחן משמעותית. קריסת Lehman Brothers והקיפאון הזמני בשוק המחישו שגם מכשירים קצרי טווח אינם חסרי סיכון. עם זאת, המשבר האיץ תהליך של התבגרות, חיזוק רגולציה, העלאת סטנדרטים של דירוג ואיכות אשראי, והעמקת השימוש במדדים. כיום, בשווקים המפותחים, שוק הנע״מים נתפס כשוק בשל, מדיד, וכבסיס למוצרים עוקבים ולניהול שיטתי של נזילות.

ומה קורה בישראל

גם בישראל שוק הנע״מים פעיל מזה שנים, עם מנפיקים גדולים ובדירוג גבוה, בעיקר מתחומי הפיננסים, התשתיות, האנרגיה והנדל״ן המניב. בפועל, עיקר הפעילות מתבצעת דרך הקרנות הכספיות, שהפכו בשנים האחרונות לשחקן המרכזי בשוק.

גופים מוסדיים כבדים, כמו קופות גמל וקרנות פנסיה, פועלים בשוק הזה בעיקר דרך הנפקות ונע״מים לא סחירים כחלק מניהול אשראי ישיר. לעומת זאת, השוק הסחיר רלוונטי במיוחד לקרנות כספיות, למנהלי תיקים ולמשקיעים פרטיים מתוחכמים שמנהלים נזילות באופן שוטף. דווקא עבור הקהלים הללו, חסרה כיום בישראל נקודת ייחוס ברורה שתאפשר להבין מה קורה בשוק הנע״מים עצמו.

למה זה רלוונטי לקהלים שונים

עבור משקיעים פרטיים, נע״מים יכולים לשמש פתרון חניה לכסף שממתין להזדמנות, אלטרנטיבה לפיקדון או כהשלמה לקרן כספית.

עבור מנהלי תיקים, מדובר בכלי מדויק לניהול רכיב קצר טווח, עם שליטה במח״מ ויכולת להשוות ביצועים לשוק כולו.

עבור מנהלי קרנות כספיות, נע״מים הם כבר היום רכיב מרכזי. כאן נכנסת החשיבות של מדד ומוצרים עוקבי מדד, לא כתחליף לניהול האקטיבי, אלא ככלי משלים.

מוצרים עוקבי מדד, שכבת עומק לניהול נזילות

מוצרים עוקבי מדד נע״מים אינם מיועדים להחליף החזקה ישירה בנע״מים ספציפיים. להפך, הם יכולים לשבת לצידה. בעוד שמנהל קרן כספית או תיק בוחר מנפיקים ומנהל אשראי באופן אקטיבי, מוצר עוקב מדד מאפשר במקביל חשיפה רחבה ומידית לשוק כולו, לפי כללים שקופים ומתודולוגיה קבועה.

השילוב בין השניים מאפשר פיזור מהיר, גמישות בניהול גיוסים ופדיונות, ואיזון בין ניהול אקטיבי לחשיפה שיטתית. בעולם, שילוב כזה בין ניהול אקטיבי למוצרים עוקבי מדד נפוץ גם בשוק הכסף, ומשמש מנהלים ככלי טקטי ולא כהצהרה אסטרטגית.

למה מדד נע״מים הוא השלב הבא

מדד נע״מים אינו רק כלי מדידה. הוא יוצר שפה משותפת לשוק, מאפשר השוואה בין מנהלים ומוצרים, ומניח תשתית לפיתוח מוצרים עוקבים.

בעוד שבעולם שוקי כסף נמדדים, מושווים ומשמשים בסיס למוצרים, בישראל השוק פעל עד כה כמעט ללא מדידה ייעודית. מדד יכול לגשר על הפער הזה, לשפר שקיפות, ולהפוך שוק צעיר יחסית לשוק בוגר ומתוקנן יותר.

סיכום

נע״מים הם כלי ותיק, פשוט במהותו, אך חשוב. בעולם הם נמדדים, מנוהלים ומשולבים במוצרים. בישראל, הם נמצאים בנקודת מעבר, משוק מוסדי שקט לשוק רחב, מדיד ונגיש יותר.

מדד נע״מים ומוצרים עוקבי מדד אינם מהלך קוסמטי, אלא שלב טבעי בהתפתחות שוק הכסף המקומי. לא כהבטחה לתשואה, אלא כהעמקת התשתית, השקיפות והכלים לניהול נזילות חכם יותר.

הפוסט ניירות ערך מסחריים (נע״מים) מהפינה השקטה למרכז הבמה הופיע לראשונה ב-פרסייס פיתוח מדדים - Precise.

ניהול פאסיבי, במובנו האמיתי, הוא לא ויתור על שיקול דעת, אלא החלטה מודעת לרתום את השוק במקום להילחם בו. והוא דורש משהו נדיר: עקביות, שקיפות, ומתודולוגיה שאפשר לעמוד מאחוריה בגאווה גם כשהשוק לא משתף פעולה.

מדד טוב לא “קורה”. הוא מתוכנן. כל קריטריון, כל כלל שיקלול, כל מנגנון איזון. הכל תוצר של חשיבה מעמיקה.

מה זה בכלל ניהול פאסיבי?

ניהול פאסיבי הוא גישה שבה תיק ההשקעות עוקב אחרי מדד, ולא מנסה “לנצח” אותו. במקום שמנהל יבחר מניות כל יום לפי שיקול דעתו, המדד עושה את העבודה: הוא מגדיר מראש אילו נכסים נכללים, באיזה משקל, ומתי עושים שינויים.

נשמע פשוט? זה לא. כי מאחורי כל מדד עומד מסמך מתודולוגיה שלם שמחליט מי בפנים ומי בחוץ, איך מתמודדים עם חברות שמחלקות דיבידנד, מה קורה כשנייר נמחק, ואיך מאזנים מחדש. זאת לא עבודה של כפתור אחד.

למה ניהול פאסיבי בכלל קיים?

• עלויות נמוכות יותר: פחות החלטות אנושיות יומיומיות = פחות עמלות
• שקיפות מלאה: המשקיע יודע בדיוק מה יש לו ולמה
• עקביות לאורך זמן: המדד לא מקבל החלטות מפחד או מחמדנות
• בסיס להשוואה: הוא הסטנדרט שמולו מנהלים אקטיביים נמדדים

הטעות שכולם עושים

הטענה הנפוצה נגד ניהול פאסיבי היא: “אם כולם עוקבים אחרי מדד, אף אחד לא מחפש מחיר אמיתי”. זו טענה לגיטימית בתיאוריה. בפועל, כל עוד יש מנהלים אקטיביים בשוק, המחיר עדיין מגלם מידע. ויש הרבה כאלה.

יותר מזה: ניהול פאסיבי ואקטיבי אינם אויבים. הם שני כלים שיושבים יפה זה לצד זה. מנהל שמחזיק בעצמו נכסים ספציפיים על בסיס מחקר, ובמקביל מחזיק מוצר עוקב מדד לחשיפה רחבה, לא סותר את עצמו. הוא פשוט מנהל סיכונים בצורה חכמה יותר.

השאלה הנכונה היא לא “פאסיבי או אקטיבי?”, אלא “מה נכון לאיזה חלק מהתיק?”

ומה עם ישראל?

שוק ההון הישראלי נמצא בתנופה. גופי ביטוח, קרנות פנסיה, מנהלי תיקים, כולם מחפשים דרכים להרחיב את ארגז הכלים שלהם, לגוון את החשיפה, ולתת למשקיעים יותר אפשרויות. הביקוש למדדים חדשים, ממוקדים ומדויקים, גדל.

וזו בדיוק ההזדמנות. לא כי משהו לא עובד, אלא כי השוק גדל, מתרחב, ויש מקום לפתח מתודולוגיות חדשות שמכסות פלחים שעוד לא קיבלו מענה מדדי מלא. כמו בכל שוק בוגר, יותר כלים טובים לכולם.

אז מה הופך מדד לטוב?

קודם כל, מתודולוגיה ברורה. כל כלל חייב להיות כתוב, מוסבר ועקבי. המשקיע צריך לדעת בדיוק לפי מה המדד פועל, לא רק בגדול, אלא גם בפרטים הקטנים שמשפיעים על התוצאה.

אחר כך, תשתית חישוב אמינה. מדד מתעדכן מדי יום. השגרה הזו צריכה לרוץ בצורה מדויקת ומבוקרת, כי בשוק ההון אפילו סטייה קטנה עולה כסף.

ומעל הכל, שקיפות. משקיע שרוצה להבין מה יש במדד, למה נכס מסוים נכלל ואחר לא, חייב לקבל תשובה ברורה. שקיפות היא לא עניין של נימוס. היא עניין של אמון.

לסיכום

ניהול פאסיבי לא נולד מעצלות. הוא נולד מהכרה שמרבית המנהלים האקטיביים, לאורך זמן, לא מצליחים לנצח את השוק באופן עקבי, ושיש ערך אמיתי בעקביות, בשקיפות, ובהפחתת עלויות. הוא לא מתחרה בניהול האקטיבי, הוא משלים אותו.

ב-Precise אנחנו לא חושבים על מדדים כ”פתרון קל”. אנחנו חושבים עליהם כתשתית. כמו שכביש טוב לא אומר שאין צורך בנהגים, גם מדד טוב לא אומר שאין צורך במנהלים. הוא פשוט נותן לכולם בסיס משותף לדעת לאן הולכים.

הפוסט השקעה פאסיבית: לא ויתור, אלא אסטרטגיה הופיע לראשונה ב-פרסייס פיתוח מדדים - Precise.

תסריט הבלהות האינפלציוני: משבר האנרגיה העולמי של שנות ה-1970

אך מעבר לשינויים היומיים, משקיעים מנסים כל העת גם להעריך האם יכולות להיות למערכה השפעות ארוכות-טווח. בהקשר זה, משקיעים מודאגים במיוחד מתסריט בלהות אינפלציוני הניזון מזיכרון היסטורי ברור: שנות ה־1970. אז, סדרה של זעזועים גיאו־פוליטיים – ובראשם משבר הנפט בעקבות מלחמת יום הכיפורים – הובילה לעלייה חדה במחירי האנרגיה, שהתגלגלה במהירות לאינפלציה רחבה ומתמשכת. עבור משקיעים וקובעי מדיניות כיום, המלחמה הנוכחית בין ישראל לאיראן מעוררת חשש דומה: לא רק זעזוע נקודתי במחירי הנפט, אלא שינוי עמוק יותר בתנאים הכלכליים שיכול להצית גל אינפלציוני נוסף.

הקשר המרכזי עובר, כאמור, דרך שוק האנרגיה. איראן היא שחקן משמעותי בשוק הנפט, וכל פגיעה בתשתיות הפקה, בהובלה או בנתיבי שיט מרכזיים כמו מיצרי הורמוז עלולה לצמצם את ההיצע הגלובלי. גם אם הפגיעה בפועל מוגבלת, עצם העלייה בסיכון הגיאו־פוליטי מיתרגמת לפרמיית סיכון גבוהה יותר במחירי הנפט והגז. עבור כלכלות מודרניות, אנרגיה היא תשומה בסיסית. כשהמחיר שלה עולה, העלות מתגלגלת במהירות למחירי מוצרים ושירותים, מהובלה ותעשייה ועד לחשבונות החשמל של משקי הבית. אך יותר מכך, עליית מחירי האנרגיה פועלת גם כסוג של ‘מס’ – היא מגדילה את ההוצאות של החברות והצרכנים על אנרגיה (לדוגמא, על דלק) ובכך משאירה להם פחות הכנסה הפנויה לצריכת מוצרים אחרים, לביצוע השקעות, וכדומה. בכך עליית מחירי האנרגיה יכולה גם לפגוע בפעילות הכלכלית. התוצאה היא שילוב כואב של אינפלציה עולה וצמיחה נחלשת – תופעה המכונה ‘סטגפלציה’.

כאן נכנסת הדינמיקה המסוכנת באמת. אם עליית מחירי האנרגיה נתפסת כזמנית, הבנקים המרכזיים יכולים ‘להביט דרכה’ ולהימנע מהידוק מוניטרי חד. אבל אם היא מתמשכת, היא עלולה לחלחל לציפיות האינפלציה – כלומר, לאופן שבו עסקים ועובדים מתמחרים את העתיד. עובדים ידרשו שכר גבוה יותר כדי לשמור על כוח הקנייה, וחברות יגלגלו את העלויות קדימה למחירים. כך נוצר מעגל שכר־מחירים שמקשה מאוד לבלום את האינפלציה. זה בדיוק מה שקרה בשנות ה־1970. הזעזוע הראשוני במחירי הנפט הפך במהרה לאינפלציה רחבה, ובנקים מרכזיים, שפעלו באיחור או בחוסר נחישות, נאלצו לבסוף להעלות ריבית בצורה חדה מאוד – מה שפגע אנושות בצמיחה ואף הביא למיתון כלכלי.

האינפלציה הגבוהה פוגעת בתשואה הריאלית למשקיעים

במהלך שנות ה-1970, האינפלציה היתה גבוהה ותנודתית. בארה”ב, לדוגמא,  היא היתה לרוב מעל 5%, כאשר ב-1974, לאחר משבר האנרגיה שפרץ בעקבות מלחמת יום הכיפורים, היא זינקה ל-12%, ובהמשך, ב-1979, עלתה שוב ל-14%. בגלל המצב, התשואות-לפדיון על אג”ח ממשלתי אמריקאי לעשר שנים זינקו לכיוון 10% (התשואות-לפדיון נמצאות ביחס הפוך למחיר האג”ח – ועל כן עליה בתשואות-לפדיון משמעה ירידה במחיר האג”ח, כלומר הפסדי הון). על רקע התנאים הכלכליים הקשים, מדד המניות S&P 500 כמעט ולא התקדם במהלך העשור. למרות זאת, חלוקת דיבידנדים (שהיו גבוהים באופן יחסי להיום) הביאה את התשואה השנתית הכוללת הממוצעת למשקיעים לרמות של כ-5%.

אבל ברמות אינפלציה גבוהות, תשואה נומינלית חיובית אך מתונה אינה מספקת. בניכוי האינפלציה, התשואה הריאלית למשקיעים היתה, למעשה, שלילית. כלומר, השקעות סטנדרטיות בשווקים הפיננסיים, במניות ובאג”ח (שלא היו צמודות-מדד), לא עזרו לחוסכים ולמשקיעים לשמור על כח הקניה שלהם.

עבור מדינת ישראל, האתגרים שנבעו ממלחמת יום הכיפורים היו כפולים ומכופלים. מלבד האתגרים הכלכליים הפנימיים שהיו קשורים בגיוס ממושך למילואים של עובדים, מיתון כלכלי והגדלת הוצאות הביטחון — אשר הובילו יחד גם לגרעונות ממשלתיים ולעליה בגיוס החוב הממשלתי — גם משבר האנרגיה העולמי לא פסח עליה. כך, בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים קפצה האינפלציה בישראל לרמות של 20-40% (לקראת סוף העשור היא תאמיר עוד, ובגלל שילוב של סיבות נוספות, בשנות ה-1980 תצא לגמרי משליטה ותהפוך לבעיה של היפר-אינפלציה).

לא בהכרח נראה חזרה על אותו התסריט, אבל הסיכון אינו מבוטל

האם אנו עומדים בפני חזרה על התסריט הזה? לא בהכרח. ישנם הבדלים חשובים: כלכלות היום פחות תלויות בנפט מאשר בעבר — קיימים מקורות אנרגיה מגוונים יותר, כולל גז טבעי ואנרגיות מתחדשות, שממתנים את התלות בנפט מהמזרח התיכון — שוקי העבודה גמישים יותר, והבנקים המרכזיים נהנים מאמינות גבוהה יותר במאבק באינפלציה.

עם זאת, הסיכון אינו מבוטל. בסופו של דבר, השאלה המרכזית היא, כאמור, לא רק מה יקרה למחירי הנפט בטווח הקצר, אלא האם הזעזוע יהפוך לשינוי מבני. אם כן, ההיסטוריה של שנות ה־1970 עשויה להפוך מזכרון רחוק למציאות מאתגרת במיוחד.

הפוסט מהו תסריט הבלהות האינפלציוני שממנו חוששים השווקים? הופיע לראשונה ב-פרסייס פיתוח מדדים - Precise.